שנים ארוכות של עיכובים והבטחות פוליטיות שלא התממשו הגיעו לסיומן. תוכנית E1, שהייתה במשך שלושה עשורים הסמל המובהק ביותר ל”מה שכולם מבטיחים ואף אחד לא עושה”, הפכה למציאות. לראשונה, המדינה נתנה אור ירוק רשמי לתוכנית אסטרטגית רחבת היקף, שתחבר את ירושלים למעלה אדומים, תחסום רצף פלסטיני מצפון לדרום, תקבור את רעיון המדינה הפלסטינית, ותעצב מחדש את מפת ההתיישבות.

ההיסטוריה של E1 רצופה הבטחות: כבר בדצמבר 1990, כשר השיכון, אמר אריאל שרון כי “בתוכנית להקמת שכונה חדשה באזור E1 … חשיבותה היא ביצירת רצף דמוגרפי יהודי ורצף עירוני בין ירושלים למעלה אדומים, שיבטיח את שלמותה וביטחונה של ירושלים וסביבתה תחת שלטון ישראל”. חמש-עשרה שנה אחר כך, בספטמבר 2005, חצי שנה לפני הבחירות, הצהיר ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט: “בכל מקרה, תהיה בנייה ב-E1 ומעלה אדומים תהיה חלק בלתי נפרד מירושלים”. וב-25 בפברואר 2020, על בימת כנס בשבע, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו שבוע לפני הבחירות לכנסת ה-23: “נתתי הנחיה מיידית לפרסם תוכנית בנייה של 3,500 יחידות דיור ב-E1”. כולם הבטיחו, כולם הצהירו, כולם הצביעו על המפה – אבל אף אחד מהם לא העביר את התוכנית מהנייר אל השטח.

העיכוב לא נבע רק מקשיים מקצועיים, אלא בעיקר מלחצים מדיניים עזים. במשך למעלה משלושים שנה הופעלו על ישראל איומים ואזהרות – מהבית הלבן, מהאיחוד האירופי ומהאו״ם – שביקשו למנוע את המהלך מתוך הבנה שהוא יביא לקבורת רעיון המדינה הפלסטינית. ולכן, פעם אחר פעם, התוכנית נדחקה הצידה, נדחתה או הוקפאה, למרות שהייתה מוכנה מבחינה מקצועית.

בתחילת הקדנציה הנוכחית, כאשר ג’ו ביידן עוד ישב בבית הלבן, במערכת המדינית בישראל העריכו שאין טעם לקדם את תוכנית E1. החשש מהתנגשות ישירה עם וושינגטון הוביל לעיכוב נוסף. כמו בכל מערכת בחירות בעבר, גם אז ראשי ממשלה הגיעו עם ראש עיריית מעלה אדומים, הצטלמו, הבטיחו – אבל בסוף הכול נותר בגדר סמל. ההבטחה ב-E1 הפכה כמעט לריטואל קבוע, והמימוש נותר מחוץ להישג יד.

ואז נפתח חלון הזדמנויות חדש. עם שובו של דונלד טראמפ לחדר הסגלגל בשנת 2025, התקבלה תחושה ברורה שאפשר סוף-סוף לקדם את התוכנית. היא נשלפה מהמדפים, והפעם – בניגוד לעבר – לא נעצרה בגלל לחצים מבחוץ. סמוטריץ’ הורה להפעיל את הצוותים, לפתור במהירות את ההיבטים המקצועיים והצוותים נכנסו למרתון של תיקונים, עדכונים ודיונים. מהנדסים, משפטנים ויועצים עסקו כמעט בכל פרט, כדי להביא את התוכנית לבשלות מחודשת ולהפוך אותה לרלוונטית לעידן הנוכחי.

בניגוד לכל מה שהיה קודם, הפעם הדברים לא נעצרו בהבטחות. סמוטריץ’, כשר האוצר והשר במשרד הביטחון, קיבל את הסמכות – ולא ביקש רשות מאף אחד. בשבוע אחד נדחסו תהליכים של חודשים: ועדות, התנגדויות, הכרעות. מה שבדרך כלל היה מתמשך ונמרח, הפך לרצף אחד מהיר כדי למנוע לחצים בינלאומיים ותקיעת מקלות בגלגלים. בסופו של תהליך ארוך, לראשונה אחרי שלושה עשורים של דיבורים, תוכנית E1 קיבלה תוקף רשמי.

צריך לומר: החשיבות של E1 היא לא רק בהיקף יחידות הדיור – כ-3,400 במספר – אלא במשמעות האסטרטגית. E1 מחברת את ירושלים למעלה אדומים, ולמעשה סוגרת את הציר המרכזי שמאפשר רצף פלסטיני מצפון לדרום. היא מעצבת את גבול ההתיישבות לשנים קדימה. זה מהלך שמקבע ריבונות ישראלית במרחב הקריטי ביותר ביהודה ושומרון, ובעיקר שולל בפועל את האפשרות להקים מדינה פלסטינית רציפה בשטח – הישג היסטורי להתיישבות ולחזון הלאומי.

התגובות הבינלאומיות לא איחרו להגיע. באירופה, בירדן ובמצרים פרסמו הצהרות חריפות וגינו את ההחלטה, תוך אזהרה מפני פגיעה אנושה בסיכוי להסדר מדיני ופתרון שתי המדינות. כלי תקשורת ברחבי העולם הקדישו כותרות ראשיות לדרמה, והציגו את המהלך כנקודת מפנה בשטח. הם הבינו את משמעות ההכרעה: ישראל קוברת במו ידיה את רעיון המדינה הפלסטינית. אלא שהפתעת הענק הגיעה דווקא מוושינגטון: במקום הגינוי הצפוי, דובר מחלקת המדינה האמריקאית הצהיר כי “שמירה על יציבות ביהודה ושומרון מחזקת את ביטחונה של ישראל ועולה בקנה אחד עם יעדינו להשגת שלום באזור”. אחרי שנים שבהן וושינגטון בלמה בעקביות כל ניסיון לקדם את E1, מדובר היה בשינוי טון נדיר, שהותיר פרשנים ומדינאים רבים פעורי פה.

כך, אחרי עשרות שנים שבהן תוכנית E1 הייתה הבטחה נצחית, היא הפכה לעובדה קיימת. כולם אמרו שיעשו, כולם הבטיחו, כולם התחייבו. ובסוף, מי שעשה את זה בפועל היה בצלאל סמוטריץ’. לא במילים, אלא במעשים. לא כהצהרת בחירות, אלא כצעד מדיני-תכנוני מחייב.

הסיפור של E1 איננו עוד פרק בשגרת תכנון או הרחבה. זהו רגע מכונן בהתיישבות הישראלית, ציר היסטורי שנמשך יותר משלושה עשורים, ונחתם בהכרעה לאומית. מהלך שהוקפא פעם אחר פעם בשל לחצים חיצוניים הפך לסמל של ריבונות ושליטה ישראלית. תוכנית E1 מחברת את ירושלים למעלה אדומים, מבטלת בשטח את חלום המדינה הפלסטינית, ומבססת את אחיזתה של ישראל בלב יהודה ושומרון. ובעיקר – היא משיבה את היוזמה לידי ישראל: לא עוד תגובה למציאות, אלא יצירה של מציאות.
E1, הלא היא תוכנית מבשרת אדומים, היא הצהרה על זהותה של ישראל – מדינה שלא מהססת לממש את זכותה הטבעית על ארץ אבותיה, ולבנות בה את עתידה. זהו רגע שמחבר בין ההיסטוריה העתיקה לבין הדורות הבאים, בין זיכרון לאומי לבין מציאות חיה. ההכרעה הזו איננה רק מהלך התיישבותי – היא אמירה לעולם כולו שאנחנו כאן כדי להישאר, לצמוח ולהכות שורשים בלב הארץ.