במרחב האזרחי של המינהל האזרחי נוצר לאורך השנים מבנה חריג: סמכויות אזרחיות מובהקות נוהלו בשרשרת פיקוד צבאית. ראש המינהל, קצין בצה״ל, ריכז בידיו את ההחלטות, והפעלתן התבצעה דרך אותו מסלול פיקודי. לא הייתה כתובת אזרחית אחת שתרכז את הממשק, בלי מיפוי ברור בין תחום אזרחי ללא-אזרחי. כך נוצר ניהול מפוצל ותלוי-צבא, שבו גם סוגיות אזרחיות גרידא חייבו מעבר תכוף דרך קצינים במדים.
אחד המהלכים העמוקים שנעשו בשנים האחרונות הוא הסדרת השרשרת האזרחית במינהל האזרחי – העברת מרכז הכובד של נושאי האכיפה, התכנון והקרקעות וכל נושא אזרחי אחר לשרשרת סמכות אזרחית ברורה, עם כלים וסמכויות שמוגדרים היטב. המהלך הזה אינו סיסמה – הוא ארכיטקטורה ניהולית חדשה שנבנתה צעד-צעד כדי להוציא את תחומי הפעילות האזרחית של המינהל לאחריות של גוף אזרחי.
חשוב להדגיש: לא הוצאנו את הצבא מהמערכת – אלא שינינו את מאזן הכוחות. הצבא ממשיך להשתתף בדיונים, להשמיע את שיקוליו, להציב משמעויות ביטחוניות ולהשפיע על תהליכים. אך בשונה מבעבר, אין לו עוד את זכות הווטו על קבלת ההחלטות. ההכרעות מתקבלות בידי הדרג האזרחי – בדיוק כפי שנעשה בכל הליך תכנוני או מנהלי במדינת ישראל. מתחשבים בביטחון – אך לא מחילים אותו כבלם אוטומטי. בבסיס השינוי, הוקמה במשרד הביטחון "מינהלת ההתיישבות" – יחידת מטה עם תקנים מקצועיים, יועצים וכלל הכלים שצריך כדי להוביל את הסוגיות והיחידות האזרחיות של המינהל האזרחי. הרעיון פשוט: יש כתובת מקצועית-אזרחית שמרכזת את הטיפול באותם תחומים אזרחיים שפעם התפזרו בין גורמים צבאיים שונים.
כדי שהשינוי לא יישאר רק ככותרת, נעשתה עבודת עומק משפטית: מיפוי של כל הצווים החלים ביהודה ושומרון. במינהלת עברו צו אחר צו – וסימנו במדויק מה אזרחי ומה לא. התוצר הוא חוברת עבודה עבה המאחדת את כלל הסמכויות האזרחיות שיועברו בפועל למינהלת ההתיישבות. ברגע שהגבולות המשפטיים ברורים – אפשר גם להפעיל אותם בעקביות.
הצלע השנייה במבנה החדש היא האיוש. לאחר מכרז בנציבות שירות המדינה מונה סגן אזרחי לראש המינהל – הלל רוט – שתכליתו לרכז ולהפעיל את כל הסמכויות האזרחיות במינהל. המינוי איננו סמלי: מפקד פיקוד המרכז חתם על צו שלפיו הסמכויות האזרחיות עוברות מראש המינהל לסגנו האזרחי. זהו שינוי ארגוני מהותי ששינה את החשיבה המנהלתית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
ומה בדיוק עובר? כאן נמצא הלב המנהלי: אכיפה; הפקעות לתשתיות; איכות סביבה ותקשורת; הקצאת קרקעות – כולל החלטה למי מקצים ובאיזה היקף; הסדרת התיישבות צעירה; וכן סמכויות תכנון וייצוג מלא בוועדות התכנון. זוהי רשימה חלקית בלבד: לתוך המעטפת האזרחית מתכנסים גם תחומים נוספים כמו תחבורה, מיפוי, שירותים ציבוריים ועוד. כל אלה מנוהלים כעת תחת אחריות אזרחית אחת – ברצף ניהולי אחיד, ברור ונטול כפילויות.
המעבר לניהול אזרחי אינו רק שינוי ארגוני – הוא שינוי תפיסתי. מערכת צבאית, מטבעה, מבקשת יציבות ושקט תפקודי. היא נמדדת בשמירת הביטחון, ולעיתים תעדיף להימנע מהחלטות מורכבות שעלולות ליצור חיכוך. לעומתה, מערכת אזרחית פועלת מתוך אחריות כוללת על התחום האזרחי – ומקבלת החלטות בהתאם לשיקולי פיתוח, תכנון, אכיפה והסדרה. הביטחון נשקל – אך אינו משתק. זו המשמעות של ניהול אזרחי אפקטיבי: לא ביטול הזהירות, אלא איזון נכון בין זהירות ליוזמה.
המשמעות המערכתית ברורה: בשרשרת האזרחית של המינהל – מהדרג הביצועי ועד השר במשרד הביטחון – אזרחים בלבד. לא עוד תלות בפיקוד צבאי כדי לקדם החלטות אזרחיות, אלא קו אחריות אזרחי רציף שמאפשר קבלת החלטות עניינית ומהירה. זה לא רק עניין של תיאוריה משפטית סבוכה, אלא פרקטיקה שמקצרת טווחים ומבהירה את תחומי האחריות.
הישגי המהלך נמדדים באיכות ההפעלה לא פחות מאשר במבנה. ברגע שיש בעל בית אזרחי על האכיפה, על ההקצאות ועל התכנון – מתייצבת שגרה: תיק שנוגע להפקעת תוואי תשתית מקבל טיפול באותה מסילה; דיון תכנוני מתכנס עם ייצוג אזרחי שמוסמך להחליט; הקצאת קרקע מתבצעת לפי אותם כללים – בלי לקפוץ בין שולחנות. התוצאה: פחות חיכוך ויותר זמן עשייה.
חשוב להדגיש: זה אינו "עוד שינוי קוסמטי", אלא מבנה שנועד להחזיק לאורך זמן. המינוי הקבוע של הסגן האזרחי, המיפוי המשפטי המקיף, וריכוז ההפעלה בידיים אזרחיות – כולם יחד יוצרים תשתית ניהולית יציבה שמרימה את היכולות האזרחיות של המינהל, ומסירה תלות בגורמים שאינם נדרשים לשם כך. זו בדיוק המשמעות של משילות אזרחית: סמכות, אחריות ושגרה.
אזרחי המדינה מצפים שמי שאחראי – ינהל. שההחלטות לא ייתקעו, שהשטח יקבל מענה, ושהמנגנון יפעל בלי לעבור תחנות מיותרות. זה בדיוק מה שנעשה כאן: מינהלת ההתיישבות במשרד הביטחון הופכת מערכת מפוזרת, שתלויה בצבא לכלי אזרחי אחד, ברור ואפקטיבי. זה לא שינוי בעלמא – אלא שינוי שמאפשר למשול בפועל.